אינפלציה ופרישה — האם הסכום של היום יספיק בעוד 20 שנה

כמה האינפלציה באמת שוחקת

בנק ישראל מכוון לאינפלציה של 1% עד 3% בשנה. נניח את האמצע, 2%. אחרי 20 שנה, מה שעולה היום 24,000 ₪ יעלה כ־35,700 ₪. כלומר כדי לחיות אז כמו היום, צריך כמעט פי אחד וחצי שקלים.

זה נשמע מפחיד, אבל זה רק חצי מהתמונה: גם החיסכון לא עומד במקום. הוא מושקע, והתשואה עליו בדרך כלל גבוהה מהאינפלציה.

שתי דרכים לחשב — ואותה תשובה

הדרך המסורבלת: לנחש תשואה בשקלים (למשל 6% בשנה), לנחש אינפלציה (2%), להגדיל את ההוצאה כל שנה לפי האינפלציה, ובסוף לתרגם את התוצאה חזרה לכסף של היום כדי להבין אותה.

הדרך הפשוטה: להשתמש מראש בתשואה ריאלית — התשואה אחרי שמורידים ממנה את האינפלציה. 6% פחות 2% הם בערך 4%. ואז ההוצאה נשארת באותם שקלים של היום לאורך כל הדרך, וכל מספר שיוצא כבר מובן: 24 אלף בתוצאה הם 24 אלף של היום, עם כוח הקנייה של היום.

שתי הדרכים נותנות את אותה תשובה. השנייה פשוט לא דורשת לנחש שני מספרים במקום אחד.

מה המחשבון כאן מניח

המחשבון עובד בדרך הפשוטה. הוא מניח תשואה ריאלית של 4% בשנה — כלומר כבר אחרי אינפלציה — ומשאיר את ההוצאה שהזנתם באותם שקלים עד סוף התקופה. לכן הסכום החודשי שמופיע בתוצאה הוא בכסף של היום: מה שהוא קונה היום, הוא יקנה גם בעוד 20 שנה.

את התשואה אפשר לשנות בכוונון שבתוצאה. מי שחושש מתקופה חלשה בשוק יכול להוריד אותה ולראות כמה התשובה זזה.

ומה עם הקצבאות?

קצבאות ביטוח לאומי, ובהן קצבת הזקנה, מתעדכנות בכל שנה לפי מדד המחירים — כלומר גם הן שומרות בערך על כוח הקנייה. לכן גם במחשבון הן מופיעות בכסף של היום, כמו כל השאר.

מה זה לא פותר

אינפלציה ממוצעת היא הנחה. תקופה של כמה שנים עם אינפלציה גבוהה ותשואה נמוכה — כמו שקרה בעבר — פוגעת יותר ממה שממוצע מראה, במיוחד בשנים הראשונות אחרי שמפסיקים לעבוד. אף מחשבון לא יודע לחזות אותה. מה שכן אפשר לעשות הוא לבדוק כמה התשובה רגישה: להוריד את התשואה ולראות אם היא עדיין מספיקה.