כמה כסף צריך כדי לפרוש

השאלה האמיתית היא לא כמה צבור

רוב התשובות שתמצאו נוקבות בסכום — שלושה מיליון, חמישה מיליון. אבל סכום צבור לא אומר כלום בפני עצמו. שני אנשים עם אותם שלושה מיליון בדיוק נמצאים במצב שונה לגמרי אם אחד מוציא 12,000 ₪ בחודש והשני 25,000 ₪.

השאלה שמכריעה היא כמה כסף יוצא אצלכם בכל חודש, וכמה שנים ההון צריך להחזיק. שני המספרים האלה שלכם, ואף כלל אצבע לא מכיר אותם.

שלושת המספרים שקובעים

1. ההוצאה החודשית שלכם. לא מה שנשמע סביר — מה שבאמת יוצא. הדרך המהירה: לקחת את ההוצאה של שלושה חודשים אחרונים בכרטיס האשראי ובחשבון, ולחלק לשלוש.

2. כמה שנים ההון צריך להחזיק. מהגיל שבו אתם מפסיקים לעבוד ועד הגיל שאליו אתם מתכננים. ההפרש הזה, ולא הגיל עצמו, הוא מה שקובע.

3. ההכנסות הקבועות שכבר יש לכם. וכאן נמצאת הטעות הנפוצה ביותר.

ההון הפרטי מכסה רק את הפער

כמעט לכל מי שעבד בישראל יש שני מקורות הכנסה קבועים שמתחילים בגיל הפרישה: קצבה מקרן הפנסיה וקצבת אזרח ותיק מהביטוח הלאומי. הכסף הפרטי שלכם לא צריך לממן את כל ההוצאה — רק את מה שנשאר אחרי שתי הקצבאות האלה.

זה משנה את החשבון מהותית. מי שמוציא 20,000 ₪ בחודש ומקבל 8,000 ₪ מקצבאות צריך שההון שלו יספק 12,000 ₪ — לא 20,000.

איך הצבירה בפנסיה הופכת לקצבה חודשית

הצבירה בקרן הפנסיה אינה הון שאפשר למשוך. בגיל הפרישה מחלקים אותה ב«מקדם המרה», והתוצאה היא הקצבה החודשית לכל החיים. ככל שפורשים מאוחר יותר, המקדם קטן והקצבה גדולה.

לדוגמה, צבירה של מיליון שקל בגיל 60 מתחלקת במקדם של כ־215 ונותנת קצבה של כ־4,651 ₪ בחודש. אותה צבירה בגיל 67 נותנת יותר, כי המקדם נמוך יותר.

המקדם המדויק משתנה בין קרן לקרן ולפי מצב משפחתי, מין ושנת לידה. אם יש לכם את הקצבה הצפויה מדוח המסלקה — היא מדויקת יותר מכל הערכה.

ומה עם השנים שלפני גיל הפנסיה

זה החלק שכללי האצבע מפספסים לגמרי. מי שמפסיק לעבוד בגיל 60 ומתחיל לקבל פנסיה בגיל 67 עובר שבע שנים בלי משכורת ובלי קצבה. בשנים האלה כל ההוצאה יוצאת מהחיסכון הנזיל, והן בדרך כלל השנים שקובעות אם התוכנית מחזיקה.

בקצרה

קחו את ההוצאה החודשית שלכם, הפחיתו ממנה את הקצבאות הצפויות, והכפילו את הפער במספר החודשים שההון צריך לכסות — עם תשומת לב מיוחדת לשנים שבין הפסקת העבודה לתחילת הפנסיה. זה בדיוק החשבון שהמחשבון כאן עושה, שנה אחר שנה.