כלל ה-300 — ולמה הוא לא מדויק בישראל

מאיפה המספר 300

מאחורי הכלל עומדת הנחה פשוטה: אפשר למשוך כ־4% מההון בכל שנה בלי שייגמר. ארבעה אחוזים בשנה הם שליש אחוז בחודש, וזה בדיוק פי 300. מכאן: הוצאה של 20,000 ₪ בחודש דורשת הון של 6 מיליון.

הכלל הזה נולד ממחקר אמריקאי על תיקי מניות ואג"ח לאורך המאה ה־20. הוא כלל אצבע טוב למה שהוא נועד לו — ולא חשבון שמתאים למצב שלכם.

מה הוא מפספס כלפי מטה: הקצבאות

זו הטעות הגדולה יותר, והיא פועלת לטובתכם. כלל ה־300 מניח שכל ההוצאה מגיעה מההון הפרטי. בישראל, כמעט לכל מי שעבד יש שני מקורות קבועים שמתחילים בגיל הפרישה: קצבה מקרן הפנסיה וקצבת אזרח ותיק.

ההון הפרטי צריך לכסות רק את הפער. מי שמוציא 20,000 ₪ ומקבל 8,000 ₪ מקצבאות זקוק להון שמייצר 12,000 ₪ — כלומר לפי אותו כלל, 3.6 מיליון ולא 6. הפרש של מיליוני שקלים, מהנחה אחת.

ומה הוא מפספס כלפי מעלה: מס והמרווח

מס רווחי הון. משיכה מתיק השקעות אינה פטורה ממס — הרווח הריאלי חייב במס, מה שמגדיל את ההון הדרוש כדי לקבל אותו סכום נטו ביד.

והמרווח שלפני הפנסיה. מי שמפסיק לעבוד בגיל 60 והפנסיה שלו מתחילה ב־67 עובר שבע שנים שבהן כל ההוצאה יוצאת מההון, בלי אף קצבה. כלל שמסתכל על ממוצע שנתי אחיד לא רואה את השנים האלה בכלל — והן בדרך כלל אלה שמכריעות.

אז מתי כן להשתמש בו

ככלל אצבע לשיחה, הוא בסדר גמור. כדי להחליט מתי אתם יכולים להפסיק לעבוד — הוא גס מדי בשני הכיוונים בבת אחת, ואי אפשר לדעת מראש איזה מהם גובר אצלכם.

חשבון שמריץ שנה אחר שנה — עם הקצבאות שמתחילות בגיל שלהן, ועם המרווח שביניהן — נותן תשובה שונה מהותית. זה מה שהמחשבון כאן עושה.

הערה על מס במחשבון שלנו

גילוי נאות: המחשבון כאן מחשב בערכים ריאליים ואינו מדמה מס על משיכות מתיק השקעות. כלומר בנקודה הזו הוא אופטימי, בדיוק כמו כלל ה־300. מנגד הוא כן מחשב את הקצבאות ואת המרווח שלפניהן, שני דברים שהכלל מתעלם מהם. עדיף לדעת מה כלי מניח מאשר להניח שהוא מדייק בכל.